כנראה מתוך החיבור שלי לאהבת חינם, לאהבת אדם, לשלום פנימי וחיצוני - באים בדרכי כל הזמן מצבים וסיטואציות שגורמים לי להיווכח בתפיסות שלי. כי מה שקיים בפנים מוקרן החוצה ואני לא נמצאת במקרה בכל מיני מקומות שבהם יש צורך בנתינת עזרה בצורה כזאת או אחרת.
אני חצי נרדמת ובכל זאת חייבת לכתוב את זה. לקחתי קרובות משפחה יקרות שלי מבלגיה לנמל לארוחת ערב. כשסיימנו והלכנו לכיוון הרכב, השעה היתה 23,אזור הנדנדות ליד שלוותה היה מלא באנשים,בעיקר חרדים והמון ילדים.
הן,שלא מדברות עברית,הביאו אותי לילדה בת 3 ,חרדית,שבכתה בהיסטריה כי היא לא מצאה את אמא שלה.
לקחתי אותה על הידיים,ואם הייתי יכולה לעוד כמה ימים:),ועברנו משפחה משפחה, תוך כדי הבכי שנרגע לאט לאט,היא הצליחה להגיד לי את השם שלה ושל שניים מהאחים שלה וגם את השמות משפחה שלהם ואיפה הם ישבו..
ואז היא אמרה בבכי..אמא שלי נסעה..ועניתי לה שאני בטוחה שאמא מחפשת אותה ותכף נמצא אותה,שלא תדאג
(אני כמובן די דאגתי..חששתי שאולי באמת המשפחה נסעה כבר).
אחרי 5 דקות או יותר,הם הגיעו. האמא,האחים ואח"כ האבא. הודו לנו כל כך על זה שהיינו איתה וכמה זה לא מובן מאליו.הרגשתי שהם המומים בעיקר כי אנחנו חילוניות,ואולי אני טועה..
אז נכון,זה לא מובן מאליו כי כלום לא מובן מאליו..ובטח בימים כאלה שמרוב שהאדמה האנושית בוערת,אי אפשר לנשום ואין חמצן. אבל מבחינתי אהבת אדם,היא לגמרי מובנת מאליה. ואני אמשיך תמיד לבחון אנשים לפי מי שהם ולא מה שהם. וברור שהפוסט הזה הוא לא כדי להאדיר את עצמי ..זה לא העניין.
אני חיה בשלום עם עצמי ושואפת לשלום עם אחרים. עם מי שאפשר.
ולחני זינגר המהממת אני מודה על זה שהיא חיברה אותי ברגע אחד לאהבת חינם ולחסד שבחיבור האנושי.
תמיד ובכל מקום בעולם, חיפשתי והתחברתי לאנשים, בעיקר לילדים. לאלו שזקוקים לקצת אוכל ובעיקר יחסם חם, חיוך וחיבוק...הם בשניות נכנסים לי ללב...
אני מאמינה שאם כל אחד מאיתנו, מי שיכול, מי שבוחר, ניצור בתוכנו איזשהו מקום יותר בטוח, יותר שלם -
יהיה הרבה יותר נעים בכדור הזה.
שלום פנימי בהחלט מגדיל את האהבה לאחר, כי הוא קודם כל אהבה לעצמי.
אני מקווה ומתפללת חזק שכמה שיותר אנשים יבחרו להתחבר לעצמם והשנאה העצמית תפחת, וגם השנאה אחד לשני.
